אין כמו אוכל של בית. אני מוצא נחמות גדולות בצלחת מלאת חום ואהבה כמו של אימא. אני אוהב לראות את הילדים מתענגים על ארוחת צהריים אמיתית ולא מסתפקים באיזה שניצל תירס או נקניקיה מעפנה עם קטשופ. גם זה קורה. ר''ל.
את הדרך לגרום להם להרגיש טעים ולפצוח בקולות הנאה, אחרי האוכל של סבתא, מצאתי במטבח של חדווה דיין בחצור.
'הרומן' איתה התחיל בקורונה ונמשך עד היום. חדוה היא אלופת הבישולים שלנו. כל מה שהזמנו ממנה עד היום, קלע בול לטעם שלנו. ככה זה אצלנו, אם האוכל טעים לנו אנחנו מתאהבים.
יום חמישי האחרון, חדווה בישלה קציצות דגים ברוטב חריף. מאז שהיינו ילדים, אהבנו את סיר הדגים לצד חלת השבת, הבנו שבאמת לא צריך יותר מזה. לדעתי אין כמו אוכל טוב להביע אהבה, ובקציצה של חדווה יש כל כך הרבה אהבה.
היא קישטה סביב בסלטים. היה חציל, פלפל חריף, ירקות וחמוצים. פרוסות ג׳בטה הונחו ליד ומי שרצה, קיבל גם אורז.
הילדים נשארו עם השניצלים. מבחינתם, ואני מסכים עם כל מה שטעים להם, חדווה היא מלכת השניצלים ואין טוב ממנה. אני טבלתי לחם בקציצה החרפרפה והתענגתי. אושר צרוף.
המטבח של חדווה. חצור הגלילית 052-884-1601
