משב רוח נעורים העיר אותי אל בוקר יום הולדתי. בניגוד לשנים קודמות, הפעם הבחירה היתה מיידית ומוחלטת. נוסעים בזמן. בחזרה למסעדת בת יער. מי שלא מכיר אז כדאי לכם להזמין ולמי שכן, רשימה זו תהיה לחידוד טעמים ונוסטלגיה.
קבענו לאחר הצהריים. ארבעה בשולחן אחד. הילדים כיוונו מטרה להמבורגר ענק. אנחנו התעסקנו עם מעוררי תיאבון. קמפרי על הקרח ולימון, בירה, מתבלי הבית וקצת לחם, כי אי אפשר בלי.
אחד הטעמים שנשארו איתי מ'בת יער' של פעם ואנחנו מדברים כאן על יותר מ-30 שנים, הוא נזיד הבוקרים האלמותי. מרק השעועית עם נתחי הבשר וירקות השורש ולידו הלחם הכפרי.
הנזיד הונח במרכז השולחן וכל אחד בתורו ניסה את הפלא. כאילו הזמן עמד מלכת. 35 שנה וכלום לא השתנה. הגדול טבל את הלחם בדיוק כמו שצריך וליקק בהנאה. אחריו גם הקטן. 'זה באמת טעים אבא'.
בין לבין ניסינו טעמים חדשים שרעננו את החך. ההמלצה של עומר, מנהל המסעדה, היתה ארטישוק צרוב על מחבת, עם זיתים, שום, פרמז'ן וצ'ילי. הוא פגע בול. זה בדיוק מה שהיינו צריכים. וככה אחרי עוד קמפרי ובירה ולחיים טובים, נערכנו לבאות.
בחרנו בסטייק טי בון ואסדו בבישול ארוך עם ירקות. רמת העשייה בשתי המנות היתה מושלמת. ככה זה מסעדה עם מסורת, הכל משתבח עם הזמן. במיוחד אם מדברים על בשר.
סגרנו על קינוח סולידי, פאדג' שוקולד עם גלידה ושבבי פיסטוק, עוד חלום מתוק שהתגשם.
ואז היא סיכמה; ''היה לנו טעים מאוד מאוד מאוד, כל כך הרבה שנים של רמה גבוהה, זה באמת כיף שיש פה מסעדה כזאת''. כמו תמיד, צודקת.
זה באמת נכון. גם מנהל המסעדה וגם הצוות סביב דאגו שהכל יהיה פשוט נעים, אדיב וטעים. ככה אני זוכר את 'בת יער', אהובה וטעימה לנצח.
